מדובר בכדורגלן כישרוני בשם א’ שגדל ושיחק במחלקת נוער בכירה במרכז הארץ (להלן: “קבוצת האם“). לאחר תום עונת המשחקים בהיותו בן 14 הוא עבר (ללא משפחתו), בנוסף למספר שחקנים צעירים, לשחק ולהיבחן במספר מחלקות נוער במדריד שבספרד.
בספרד, מועדון מקצועני מוגדר כמועדון שיש לו קבוצת בוגרים מקצוענית אשר משחקת באחת מהליגות הבכירות במדינה. רק מועדונים מקצוענים מוכרים על ידי ההתאחדות הספרדית לכדורגל. במדריד, פרט לריאל מדריד הגדולה, יש למעלה מ-600 מועדוני כדורגל שרובם אינם מקצועיים ולא מוכרים על ידי ההתאחדות הספרדית אלא על ידי התאחדויות מקומיות, כמו במקרה שלפנינו, התאחדות הכדורגל של מדריד. א’ שיחק במשך שנה וחצי בשתי קבוצות שונות במדריד שאינן נחשבות למקצועניות ומוכרות רק על ידי ההתאחדות המקומית של מדריד.
בימים אלו ממש, א’ חזר לארץ, בהיותו בן 16, וקיבל הצעה להצטרף לקבוצה אחרת מקבוצת האם, גם היא בכירה ומוכרת לכל (להלן: “הקבוצה הקולטת“). הבעיה הגדולה היא הזמן. הבקשה להעברה הייתה ממש לפני סיום חלון העברות (בגיל הנערים) ולא נשאר זמן וקבוצת האם הבינה את המצב.
בעוד א’ נענה בחיוב לקבוצה הקולטת, התגלה כי הוא עדיין רשום בפורטל ההתאחדות לכדורגל בישראל תחת קבוצת האם. תחילה, א’ ומשפחתו חשבו שמדובר בעניין טכני בלבד. למרבה תדהמתם, כשפנו לנציגי קבוצת האם, אשר גילתה כי א’ חוזר לשחק בארץ ולא אצלה, דרשה עשרות אלפי שקלים כפיצוי עבור אימונו וקידמו, מה שנקרא בשפת הספורט “דמי השבחה” (להלן: “דמי השבחה”).
לאחר שא’ ומשפחתו פנו למשרדנו עם הסיפור המאתגר הזה, ניתחנו יחד את המצב המשפטי.
סעיף 11א(א) לחוק הספורט מתיר לשחקן קטין אשר מתחת לגיל 15 לעבור/לעזוב את קבוצתו ללא כל פיצוי, כלומר מבלי שיש צורך לשלם “דמי השבחה” גם אם קבוצתו אינה מסכימה לשחררו, החוק עושה זאת במקומה. א’ עזב את קבוצת האם בהיותו בן 14 וכמה חודשים ולכן עומד בתנאים לשחרור ואינו חייב להם פיצוי כלל.
אז איפה הבעיה!? (מעבר לדרישה המוגזמת עבור ילד שטרם קרע זוג נעליים)
א’ עזב את קבוצת האם לספרד, כך שמדובר במעבר בינלאומי אשר חוסה תחת הדין של פיפ”א (ולא הדין הישראלי). הדין של פיפ”א מסדיר במפורש את הצורה בה מעבירים שחקן מהתאחדות להתאחדות, אשר מוכרות על ידיה כמובן. בהתאם לחוקי פיפ”א, שחקן יכול להיות רשום בהתאחדות מוכרת אחת בלבד ולא יותר. מצד אחד א’ רשום בקבוצת האם, ובהעדר סיכום אחר בין הצדדים, קבוצת האם רואה זאת כאילו נשאר אצלה. מצד שני, א’ שיחק בספרד מגיל 14 ועד גיל 16, אך לא בקבוצה מקצוענית המכריחה רישום בהתאחדות הספרדית. לכן, א’ נשאר רשום בפורטל ההתאחדות לכדורגל בישראל תחת קבוצת האם שכמובן לא גרעה אותו, ובעיקר כי לא הייתה דרישה לשחרורו מהפורטל.
אז מה עושים ההורים והילד כדי למנוע את הכאוס והלחץ?
במקרה הנוכחי ניתן להציע מספר פתרונות. בראש ובראשונה הוא לא לוותר ולהיענות לדרישות או “סחיטות” לא ראויות, אלא לקבל הכוונה או ייצוג של עורך דין כדי להימנע מתשלום של סכומים לא הגיוניים עבור הילד שלכם. כפי שהוזכר לעיל, הרי לא היה בפועל “מעבר בינלאומי” כדין של א’, כיוון שהיה רשום בהתאחדות לא מוכרת על ידי פיפ”א בעוד שנותר רשום בישראל מבחינה טכנית בלבד. עם זאת, חוק הספורט ותקנון הרישום של ההתאחדות לכדורגל קובעים כי יש לשחררו ללא תנאי וזאת משום ששחקן שרישומו לא חודש הקבוצה חייבת לגרוע אותו מהפורטל והוא יהיה רשאי לשחק בקבוצה אחרת.
יתרה מכך, שחקן שעבר מקבוצה בישראל לקבוצה בחו”ל וחלפו 10 חודשים מהמועד בו נרשם בקבוצה הישראלית עפ”י תקנון הרישום, לקבוצת האם לא מגיעים דמי השבחה.
הפתרון ההרמטי ביותר לכל הורה שקורא מאמר זה, כדי לחסוך כאבי ראש או כאבי לב הוא שיש לערוך חוזה ראשון, בליווי של עורך דין, לפני גיל 15 שמסדיר את זכויותיו המקצועיות והכלכליות של השחקן גם אם בכוונתם לעזוב וגם אם להישאר לטווח ארוך. עד גיל 15 חוק הספורט מעניק את הכוח לשחקן ומשפחתו איפה לשחק בלי כל מחויבות למועדון אבל לאחר גיל 15 הסיפור מקבל תפנית שונה.
אבידור לפיד, עו”ד (רו”ח) – עורך דין ספורט – מלווה ספורטאי עילית
אורון ברגיל – מתמחה ושוער נבחרת ישראל בכדוריד
